דודו זכאי - "זמן לאהבה"

וזכרתי לך נעורי

ולילות שבחסד

עם ירח קורן מעל

לשדות ירוקים

אז אהבתי לשיר אתך

ולרקוד לצליליך

אז אהבתי לשתוק עמך

בלילות אהבים

כי אנחנו נושאים...

נעורותי מחלומות

אשליות טרם שחר

שוב עיני מטיבות לראות

את אשר לא ארע

וחוזר הניגון הטוב 

(עצובים ניגונינו)

רק נשאר הניגון הטוב

ועמו התקווה.

כי אנחנו נושאים...

כבר מזמן לא כתבתי לך

לא הלחנתי שירייך

ניגוני לא החמיאו לך

לא זמרתי את שמך

העדפתי לדום לעת

להבין את הפשר

ולשוב לאחוז בעט

ורוחך לעודד

כי אנחנו נושאים

על כתפינו את ימיך

עם הצחוק ועם הכאב

עם האמת אשר בלב

כן עדיין נושאים

על כתפינו את ימיך

עם הזמר הדומע

עם הזמר האוהב.

אז תגיד לי כל מה שרציתי לדעת
אז תגיד לי כל מה שרציתי לשאול
בפנים נבוכות ובת-צחוק בעיניים
שאומרות את הכל, את הכל.

והרוח תנשוב ותשרוק באזניים
משירי אהבה משירי התקווה
ואזיל אז דמעה ואביט בשמיים
באלפי כוכבים כל אחד בדמותך.

אז תגיד לי כל מה שרציתי לדעת
אז תגיד לי כל מה שרציתי לשאול
בפנים נבוכות ובת-צחוק בעיניים
שאומרות את הכל, את הכל.

בחיתוך הדיבור בין משק השפתיים

ברגעים של דממה קשובה, חכמה.

בצבעי דמדומים של שעת בין ערביים

דף נייר ותמונה ישנה.

אז תגיד לי כל מה שרציתי לדעת

אז תגיד לי כל מה שרציתי לשאול

בפנים נבוכות ובת-צחוק בעיניים

שאומרות את הכל, את הכל.

בין אבני האזוב על תילי הר הבית

בפינה האחת, היחידה, התמה

כך נשב ונביט זה לזה בעיניים

ואני בשלי ואתה בשלך.

אני זוכר אותך יפה זוהרת

וכל רואיך רק אומרים הלל

וכל העם הזה ומחזרייך

לשלומך מתפלל

אך הזמנים השתנו כאן בינתים

ולא הרגשנו כן איך זה קרה

רק עננים שחורים בינינו וסערה,

כמה אהבנו

ובלילות שרתי רק לך

את לי אם ומולדת

נמל חיי נפשי בו תתרווח

פעם אהבנו

אך השנים ואּת עיפת

היית לי המולדת

קשה אהבתך שלך.

אני זוכר אותך יפה זוהרת

ושמלתך כולה צבעי פרחים

צעדנו יחד בשבילי מולדת

והיינו כחולמים

אך הזמנים השתנו כאן בינתים

ולא הרגשנו כן איך זה קרה

רק עננים שחורים בינינו וסערה,

כמה אהבנו

ובלילות שרתי רק לך

את לי אם ומולדת

נמל חיי נפשי בו תתרווח

פעם אהבנו

אך השנים ואת עיפת

היית לי המולדת

קשה אהבתך שלך.

אז תעצמו את העיניים
דמיינו דבר חדש
כי הסיפור הזה נמשך
עכשיו, והוא יפה ממש
אז תעצמו את העיניים
דמיינו דבר חדש
כי הסיפור הזה נמשך
והוא מלא בדבש

זה מה שרציתי לומר לכם
על קו הנעילה
שהחכמה אינה נגמרת היא רק מבשילה
גם כשהכל לאט, האופק מתקרב
חייכו אל העולם, גלו בין הקמטים
עוד טעם לחיים

אז תפקחו את העיניים
ותראו דבר חדש
כי הסיפור עוד לא נגמר
עכשיו, ואין עוד כל חשש
אז תפקחו את העיניים
ותראו דבר חדש
כי הסיפור עוד לא נגמר
ועוד נותר בו דבש

זה מה שרציתי לומר לכם
על קו ההתחלה
שתחילתו של כל סיפור היא אהבה גדולה
כי כשאתה צעיר, עולם לך נפתח
גם אם מעט קשה, קצת מתסכל, ומבלבל
אל תוותר.

אז תעצמו את העיניים
דמיינו דבר חדש
כי הספור הזה מתחיל
עכשיו, והוא יפה ממש
אז תעצמו את העיניים
דמיינו דבר חדש
כי הספור הזה מתחיל
והוא מלא בדבש

 
וזה מה שרציתי לומר לכם
בין התחלה וסוף
שהמפתח אל האושר הוא היכולת לאהוב
גם כשאתם שבויים באמצע המרוץ
תפסו מעט שלווה, תנו זמן לאהבה
כי יש תמיד תקווה.

זה השיר, אל בינה נשאתיו ואל גודל
בנתיבת הנדודים הישנה
משלחן אל חלון ומכותל אל כותל,
בין תמונות ועיניים כלות לשינה

אל תראיהו כזר...הה, מה קל לעורר
את לבו
השואל - איך!
הן ידעת - כי תשבי לקראו לאור נר,
כל אות בו אליך תחייך.

אחיה המנורה ושנית אכבנה
לחייו ומותו את הזמר אשאיר
המילים חזקות, בכלובן לא תבכינה
הדוקים, הדוקים חרוזי השיר.

אחיה המנורה ושנית אכבנה
לחייו ומותו את הזמר אשאיר
המילים חזקות, בכלובן לא תבכינה
הדוקים, הדוקים חרוזי השיר.

הוא שמע את קולך, הוא שמר צעדיך
עריסה שוממה לך הניע, האם
והאיר את עצבות חלונך וידיך
וקרא לך סיפור כבימינו ההם

אל תראיהו כזר...הה, מה קל לעורר
את לבו
השואל - איך!
הן ידעת - כי תשבי לקראו לאור נר,
כל אות בו אליך תחייך.

רק מילים נכריות את קוראה כאגרת.
לו סלחי לי על קור החרוז הצלול
על עלבון אהבה כה פשוטה ואכזרת
שהלבשתי לה כתונת משחק וצלצול.

כמו צלקות בעור
וכמו שהיונה
השבה אל קנה
שב העבר גלים, גלים
והם אינם מרפים
עולים ומציפים
קטעי מראות שברי מלים

איכשהו עוברים ימינו....
יש אנשים, צרופים מאש ומים
המחפשים תיקון
משוטטים
ולא מוצאים כוון.
וכל צְלול מבט
יבחין שלא אכפת
לאיש, נדודי העקורים
הם כמו קרעי נייר
ברוח מצויה
בכל קצה מפוזרים

איכשהו עוברים ימינו..

יש מקומות אותם קשה לשכוח
גם אם הזמן חולף
כמו שורשים
הם עמוקים בלב
וגם אם יעקרו
תמיד יישארו
נימים סמויים של התקשרות
לפרי עגול ורך
לריח לילה לח
חוטים דקים של חברות

איכשהו עוברים ימינו
בין הטוב לבין הרע
ומעשים קטנים של חסד
הם מקלט ביום צרה
מעל לכל החברות בינינו
היא מגדלור בסערה
ולאורה נחתור ביחד שנינו
אל הטוב שבשגרה

יש רגעים אותם אתה לוקח
אתך לכל מקום
צרובים בך

כשחיוך נעלם מעיניך
והחיים נראים מאיימים
אז שירי, שירי לעצמך, שיר שמח מלא החיים
ותראי איך זרעים של שינוי נובטים מבפנים
כשקשה לבד או ביחד
כשנדמה ששערים כבדים נסגרים
כשללב מתגנב איזה פחד
כשבשמיים עננים אפורים
אז שירו, שירו לעצמכם, שיר שמח מלא החיים
ותראו איך זרעים של שינוי נובטים מבפנים.

כשהעולם סוגר עליך
כשאתה הולך לאיבוד, לבדך.
כשכוכבים לא מחייכים אליך
והרוח לא נושבת איתך
כשכוכבים לא מחייכים אליך
והרוח לא נושבת איתך
אז שיר, שיר לעצמך, שיר שמח מלא החיים
ותראה איך זרעים של שינוי נובטים מבפנים.

כשאת לבדך ועצוב לך
כשאת לא בטוחה בעצמך, לפעמים

וילון התחרה שקוף ואת סוגרת,
נושרת כטיפה אל תוך הסתיו.
עוטפת בשתיקות את כעלה כותרת,
מול קרן זוהר שאבדה במערב.
זו לחלוחית החורף שהרטיבה את עינינו
אולי עצבות קלה, שבאה במקרה,
משכי עד הצוואר, את כסות אהבתנו
בה יחד נתכרבל עד שיבוא יורה.
אולי זו רק עצבות חולפת
או רק שנה שמתחלפת
אולי עונה, שמשתנה
שנה שנה

כמו שלא היה, כאילו הרף עין,

הקיץ מסתגר ונעזב

על עשב דוקרני, יחף הולך עדין

נשרט בכף רגלי מרסיסי שרב.

אוסף אל תוך ילקוט, רושם בתוך מחברת,

זו ערימת הזיכרונות מן החצר,

מבין סדקי התריס, נדמה שזה אחרת,

רואים רחוק ענן אחד שמסתתר.

אולי זו רק עצבות חולפת

או רק שנה שמתחלפת

אולי עונה, שמשתנה

שנה שנה

בליל קיצי אחד אמנה
הניצוצות אשר יורות שפתיך
כלניות בשמש. צחוקים של קיץ בעיניך
היפות, ירק שדות כטבעות סביבנו.
אין מה להתבייש באהבת גופינו
ביד רוצה לקחת נשיקה, על הקווים השובבים
שבסנטר, ועל ריסי זווית העין, ועדין
את כולך בפריחתך, בשמלתך הירוקה
קריאת עולם, שלא הושבה ריקם.

בליל חורפי אחד אספור
בליל קייצי אחד אמנה
לא משנה.
סולם צבעים יומי לילי
ואת שלי
בליל חורפי.

בליל חרפי אחד אספור
את הקמטים אשר פרחו בלחייך
כרקפות בסלע. נטפי הגשם בעינייך
היפות; תודת אשה על הפגישה – ואושר
אין מה להתבייש, הרווחת אותן ביושר
את חריצי הלחי, השפה, את הקווים השובבים
שבסנטר, את קמטוטי זווית העין ועדין
את כולך בפריחתך, בשמלתך הירוקה
קריאת אביב שלא הושבה ריקם.

בליל חורפי אחד אספור
בליל קייצי אחד אמנה
לא משנה.
סולם צבעים יומי לילי
ואת שלי
בליל חורפי.